חוץ מכמה בגדים, לפטופ ואנגלית לא מושלמת, לפני כחודש ארזתי במזוודה קצת חששות, חוסר וודאות ובעיקר הרבה סקרנות והתרגשות. השארתי את בן הזוג עם שלושה ילדים למשך 9 ימים ועליתי לטיסה בת 4 שעות לפורטלנד שבמדינת אורגון (צפון מערב ארה"ב). המטרה: קורס הנחיית קבוצות בתחום המיומנות הבין-תרבותית (Facilitating Intercultural Competence) במכללה בינלאומית לתקשורת בין תרבותית.... להמשיך לקרוא ←

כשכולם בישראל נמצאים עמוק בתוך החגיגות, עסוקים במה אוכלים 'על האש' ולאיזה במות יוצאים, אצלנו הילדים קמים לבית ספר כמו בכל יום אחר (כולל הביה"ס היהודי), החנויות פתוחות כרגיל, הדרייב ת'רו של סטארבקס דופק כמו שעון, ולא לו דגל ישראל אחד מתנוסס על גבי המכוניות. סה"כ עוד יום רגיל בחיי האומה האמריקאית. גם השכן הנחמד... להמשיך לקרוא ←

  חודשיים לא כתבתי. בעצם כתבתי, והרבה, אבל בעיקר לעצמי. הפוסט האחרון, על "מה זה רילוקיישן ואיך הוא קשור לצמיחה שלך?" עשה את שלו. הוא גרם לי לחשוב, לשאול שאלות. הרבה שאלות. מה אני, מי אני, ולאן אני לוקחת את המסע הזה. התהליך שעברתי עם עצמי בחודשיים האחרונים לא איפשר לכתוב בבלוג באותנטיות שכל כך... להמשיך לקרוא ←

רק לאחרונה נכנסנו לשגרה והנה שוב חגיגות חנוכה, חופשת החורף שמתקרבת וכמובן שנה אזרחית חדשה שממש בפתח. לפני שנעלה עוד כמה קילוגרמים בזכות הסופגניות (טוב, מה שיש כאן אצלנו זה מקסימום "ג'לי דונטס"), נרים כוס שמפניה לכבוד השנה החדשה, ונצהיר על מטרות ויעדים לשנה הקרובה או לתקופת הרילוקיישן כולה, אני רוצה רגע לקחת צעד אחד... להמשיך לקרוא ←

טוב, ראש השנה כזה עוד לא היה לנו! בלגן בבית, ארגזים שעדיין לא נפרקו מאז הגיעה המכולה המיוחלת, חפצים שטרם מצאו את מקומם, ורצון עז שהכל יהיה מתוקתק לקראת החג. הציפייה היתה שלקראת החג הכל יהיה מסודר ושאנחנו נחיה כבר את השגרה המיוחלת. אבל איך אומרים? שאיפה לחוד והמציאות לחוד. במיוחד כשיש 3 ילדים יחסית... להמשיך לקרוא ←

בשנים האחרונות (במיוחד כשאני לא בישראל) אני חושבת לא מעט על המילה הקסומה "שלום" (Shalom), ועל המשמעות המיוחדת והעומק שיש בה. זאת מילה אחת שמסמלת לא רק סוף ופרידה, אלא בוא בעת מסמלת התחלה חדשה, תקווה ואופטימיות לעתיד טוב יותר. "שלום" היא לא רק פרידה (Goodbye) - שמשמעותה סוף, של משהו שנגמר (לטוב או לרע);... להמשיך לקרוא ←

29.07.2017 שבת. תל אביב. יום קייצי יפה. אנרגיה מטורפת!!! לא מאמינים שרק לפני שבוע היינו בעיצומה של דרמה רפואית לא צפויה שבגללה נאלצנו לבטל את הטיסה שלנו לארה"ב במוצ"ש שעבר. *********************** 48 שעות בלבד לפני הטיסה הקודקוד מקבל טלפון שנתגלה אצלו חשד לבעיית לב, שלטענת הגורמים הרפואיים מחייבת בירור מקיף לפני שהוא יורשה לעלות לטיסה.... להמשיך לקרוא ←

שואלים אותי בשבועיים האחרונים מאז שחזרנו מאוריינטציה בטקסס. והתמונה היחידה שעולה לי בראש זה רכבת הרים ארוכההה ומפותלת... למה? כי היה בנסיעת האוריינטציה הזאת הכל מהכל! חשש, ציפייה, התרגשות, חוסר וודאות, אכזבה, אופטמיות ועוד ועוד. האמת - סוג של חזרה גנירלית לדבר האמיתי שקורה עוד חודש! (אמאל'הההה, כבר?! יש לי עוד כמה משימות על המקרר-:)... להמשיך לקרוא ←

שליחות בוושינגטון די.סי. היא מבחינתי סוג של הגשמת חלום! ולמרות שזאת שליחות שנייה בהפרש כל כך קטן (עם כל המורכבות שיש בכך), יש התרגשות גדולה שהנה עומד להתגשם לו חלום נוסף. רגע!! וושינגטון? מה לבלוג הזה ולוושינגטון? הרי השליחות שלנו היא בכלל לטקסס! אז זהו, שהכל התחיל שם... התפקיד אושר ועינינו נשואות לבירתה היפייפיה של... להמשיך לקרוא ←

הנה הגיע הזמן להתיישב ולכתוב את הפוסט הראשון בבלוג שלי. כמה שאני מתרגשת!-:) אך איך מתחילים? במה מתחילים? יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר, לשתף, לחלוק ולתהות יחד אתכם. אולי פשוט אני אתחיל מההתחלה... מאז שפגשתי את "הקודקוד" לפני יותר מעשור, דיברנו על האפשרות שיום אחד זה יקרה. יום אחד נצא לשליחות מעבר... להמשיך לקרוא ←