הגיע הזמן לאהבה?

חודשיים לא כתבתי. בעצם כתבתי, והרבה, אבל בעיקר לעצמי.

הפוסט האחרון, על "מה זה רילוקיישן ואיך הוא קשור לצמיחה שלך?" עשה את שלו. הוא גרם לי לחשוב, לשאול שאלות. הרבה שאלות. מה אני, מי אני, ולאן אני לוקחת את המסע הזה. התהליך שעברתי עם עצמי בחודשיים האחרונים לא איפשר לכתוב בבלוג באותנטיות שכל כך חשובה לי, לכן הרשיתי לעצמי לקחת את פסק הזמן הזה מכתיבה בבלוג, למרות שנעשה לא מעט מאחורי הקלעים.

מאז שכתבתי בפעם האחרונה, הספקנו לארח מסיבת חנוכה גדולה בבית ולהדליק את הנר האחרון בנוכחות חברי קהילה וחברים לא יהודים – מעמד שהוא תמיד מאוד משמעותי ומרגש עבורנו.

ואם לא היה מספיק מאתגר בשבילנו לארח בבית 40 איש, אז איתגרנו את עצמנו עוד יותר!

טיול סקי בקולרדו

יום למחרת העמסנו את המזוודות לרכב ויצאנו לטיול סקי מדהים בקולורדו. אחרי יומיים ארוכים של נסיעה מצאנו את עצמנו בסוג של אגדה. אתר סקי יפייפה. מדורה בוערת ברחובות. מוזיקה מתנגנת בחוץ ויוצרת אווירה רומנטית. בקתה יפייפיה. וחברים טובים שחברו אלינו לטיול הזה.

כל זה העפיל על קור מקפיא העצמות והפכו את החוויה הזאת לבלתי נשכחת. שלא לדבר על כמה גאווה היתה לנו ותחושת סיפוק לראות את הילדודס שלנו עולים על חליפות הסקי ומתנסים בספורט הזה מגיל כזה צעיר. זה טיול לא פשוט אם נוסעים עם קטנטנים (והאמת שגם לא זול), אבל ממלא את הנפש! נותנת לתמונות לדבר בעד עצמן…

כמו בתוך אגדה

הקטנה פעם ראשונה בסקי

עושה חיל!

היי… גם אני עושה סנובורד!-:)

הדובונים הקטנים והמתוקים האלה יושבים להם בעגלת ציוד סקי, מתחממים ליד האש, מסתכלים לשמים ונהנים מהחוויה. כמה כיף!

מדורה מחממת ברחוב

טוב שמישהו פילס לנו את הדרך

מבט על…

הצלחנו להנות מחווית האורות וההווי סביב חגיגות הכריסמס ברחבי ארה"ב וחגיגות השנה האזרחית החדשה; ומצאנו גם את הזמן לסכם את השנה ולמלא את עצמנו לקראת השנה החדשה.

שנת 2017 היתה שנה מאתגרת!

שנה של הרבה מדי הפתעות לא צפויות בדרך (העברת התפקיד מוושינגטון DC, האירוע הרפואי הבלתי צפוי לפני העלייה למטוס שהעמיד בסימן שאלה את עצם היציאה לשליחות, החיפושים הממושכים אחרי הבית בטקסס, התעכבות המכולה ביוסטון בגלל ההוריקן, תאונה שקרתה לקודקוד ערב אירוח מסיבת החנוכה אצלנו, וכו וכו. אפילו חיה קטנה וחמודה כלשהי לא מצאה לה מקום טוב יותר לסיים את תפקידה בעולם הזה, אלא בין קירות הבית שלנו, שהסריח את הבית למשך חודש והפך את החיים כאן לסיוט שקשה לתאר. מסתבר אגב חוויה אמריקאית ידועה בגלל צורת הבניה שמאפשרת לתאונות כאלה לקרות).

אבל איכשהו, המחשבות על מה שעברנו העלו בי לאחרונה חיוך והוכרת תודה. תודה על כך שגם אם הרשינו לעצמינו לרגעים בודדים להיות בתוך הקושי, ידענו לאסוף את עצמנו מהר מאוד. הוכרת תודה על כך שהיתה לנו את היכולת ואת הכלים להתמודד עם האתגרים האלה ולצאת מהם מחוזקים. תודה על כך שלמרות שלא היה פשוט, הצלחנו להישאר אופטימיים, הצלחנו להתאקלם, להנות, לטייל, ולהתחיל לממש את החלומות שלנו. והפלא ופלא, אפילו מדינת הקאובוים מתחילה להתחבב עליי-:)

את שנת 2018 קיבלנו בתחושה מאוד אופטימית ו… החודש הפכתי רשמית לתושבת טקסס!

סוף סוף קיבלתי רישיון נהיגה מקומי. למרות שהייתי עם חום ושפעת, הצלחתי לעבור איכשהו את הטסט. קצת מוזר ואפילו מעצבן לעבור שוב את כל התהליך הזה של תיאוריה ונהיגה כאילו היית בת 17, רק שהפעם זה באנגלית (אחרי שכבר עברתי את התהליך הזה בג'ורג'יה לפני מספר שנים). אבל לשמחתי זה מאחוריי.

ועכשיו בוחן פתע! מצרפת כמה דוגמאות לסוגי שאלות במבחן התיאוריה.

תאתגרו את עצמכן…-:)

The maximum fine for a second DWI conviction in the state of Texas is ______.

1. $4,000
2. $6,000
3. $1,000
4. $500

_________ is the maximum legal distance at which you may park your car parallel to the curb.

1. 18 inches from a curb
2. 15 inches from a curb
3. 50 inches from a curb
4. 10 inches from a curb

Love (and Flu) is in The Air…

ארה"ב מבוהלת ממגפת השפעת השנה. ובצדק! לצערינו גם אנחנו נכנסנו לסטטיסטיקה כשהקטנצ'יק חטף את השפעת ואני בעקבותיו.

בארה"ב תמיד יש דגש על סטריליות וסנטציה (חומרי חיטוי ומגבונים מוצבים בפתח של כל חנות), אבל עכשיו זה נמצא בראש הכותרות. מנהלי בתי הספר שולחים עדכונים והנחיות איך להימנע מהידבקות בשפעת וממה להיזהר, הורים שולחים מיילים ומיידעים את שאר ההורים אם הילד שלהם אובחן כחולה בשפעת – כדי שמצד אחד יישמרו, ומצד שני יהיו עם יד על הדופק למקרה שהילד יתחיל להראות תסמינים של המחלה.

אבל לא רק שפעת באוויר, גם הרבה אהבה…♥♥♥

כי בינתיים, המדינה שחיה לה מחג לחג (ומסיילים לסיילים) – החליפה את התפאורה הרומנטית והמחממת של הקישוטים ואורות הכריסמס היפים לתפאורה רומנטית מסוג אחר (קיטשית אולי?)–לבבות אדומים, כרטיסי אהבה, שמפניות ורודות, שוקולדים, בלונים ופרחים לכבוד ה Valentines Day שחל היום.

מאמינה שאהבה אפשר לחגוג בכל יום ובכל שעה, ואין צורך ביום אחד מיוחד בשנה בשביל זה. אבל לפעמים אנחנו כנראה בכל זאת זקוקים לקצת תזכורת (למרות שאנחנו לא חוגגים רשמית את הוולנטיינס דיי, שבמקורו בנצרות).

ומה שהיום הזה הזכיר לי – שבא לי להעניק קצת אהבה גם לעצמי!

איך?

– פשוט להיות

– לשחרר

– להתמסר

– להנות

– להיות נוכחת בחווית השליחות הזאת

– ולזכור ש:

Relocation is a Journey, not a Destination!

 

*רוצה להצטרף אליי למסע הזה ולנסות גם?-:)

באהבה,

לנה

**הנוכחות שלך בבלוג הזה נותנת לי השראה, ואפשרות לא רק לתת ערך אלא תוך כדי לעבור תהליך גם עם עצמי. אז תודה שאת כאן! ואם עדיין לא, אז תרשמי את המייל שלך כאן למטה בדף וניפגש אצלך במייל בפוסט הבא!