"נו, אז איך היה בנסיעת אוריינטציה?"

שואלים אותי בשבועיים האחרונים מאז שחזרנו מאוריינטציה בטקסס. והתמונה היחידה שעולה לי בראש זה רכבת הרים ארוכההה ומפותלת… למה? כי היה בנסיעת האוריינטציה הזאת הכל מהכל! חשש, ציפייה, התרגשות, חוסר וודאות, אכזבה, אופטמיות ועוד ועוד. האמת – סוג של חזרה גנירלית לדבר האמיתי שקורה עוד חודש! (אמאל'הההה, כבר?! יש לי עוד כמה משימות על המקרר-:)

לקראת השליחות הראשונה לפני 4 שנים לא התאפשר לי להצטרף לקודקוד לביקור המקדים ב-Warner Robins שבג'ורג'יה, אבל חייתי עם זה די בשלום. היה לנו בית על הכוונת, הילדים היו בגילאי גן, אז הכל הרגיש פשוט יותר, ובעיקר הייתי כנראה תמימה ואופטימית, למרות שמעולם לא הייתי בארה"ב ולא ממש ידעתי לקראת מה אני הולכת ולמה לצפות. וכנראה דווקא בגלל זה, ובגלל שלמדתי על בשרי את החשיבות של נסיעת אוריינטציה, היה לי ברור שהפעם אעשה כל מאמץ כדי לנסוע. בסופו של דבר, אין כמו מראה עיניים! 

אז הפעם, בחסות סבא וסבתא עזבנו את הילדים למשך שבוע ימים ויצאנו להכין לנו את הקן, כמובן לא לפני ששיחדנו אותם במתנות שאבא ואמא הולכים להביא מאמריקה…

המטרה היא למצוא בית, גן, בית ספר, חוגים וכו. ולא פחות חשוב – להכיר ולחוש את המקום שיהיה ביתנו לפחות לשנתיים הקרובות (לפוסט על "ארגז כלים לסיור מקדים ממצה ומוצלח" כאן בלינק). בהתייחס לאכזבה שהיתה לי כשהעבירו את התפקיד מוושינגטון לטקסס, נסעתי לשם עם לא מעט חששות, אבל עם המון סקרנות וראש פתוח כדי לגלות מה בכל זאת יש לטקסס להציע לי.

יציאה מאזור הנוחות

היה לנו שבוע אחד בלבד (שאת רובו נאלצתי להעביר לבד כי הקודקוד היה בחפיפה), וכדי למקסם את השבוע הזה ולא לחזור לישראל בתחושה של פספוס, נאלצתי, מבחירה או שלא מבחירה, לצאת לא מעט מאזור הנוחות שלי. ומודה שאני לא מאלה שאוהבת במיוחד את המצבים האלה. בינינו, מי כן?-:)

לשמחתי, במהלך הנסיעה הזאת, קראתי את הספר "לבחור באושר", שבו בין היתר, כותב ד"ר טל בן שחר, שלמציאת יתרונות בכל סיטואציה בחיים שלנו, גם אם היא סיטואציה לא קלה, יש השפעה מכרעת על הדרך שבה אנחנו תופסים את הדברים ובהכרח על רכיב האושר בחיינו.

ההבנה הזאת איפשרה לי במהלך השבוע הזה את הגמישות המחשבתית. היא איפשרה לי לנסות ולראות את היתרון ואת החיובי ברב המצבים שגרמו לי לצאת מאזור הנוחות שלי, ותאמינו לי שהיו לא מעט מצבים כאלה:

• לצאת מאזור הנוחות היה מבחינתי לקחת מפתחות ולנהוג לבד באוטוסטרדות של טקסס – אז נכון שכבר נהגתי שנתיים בארה"ב, אבל לא הייתי מוכנה למערכת הכבישים המטורפת הזאת… זה גשר על גשר על גשר ועל גשר! אבל אחרי שהתגברתי על ההלם הראשוני (ולא היה הרבה זמן להתמהמהות כן?!) – לא הייתה מאושרת ממני. הייתי צריכה להיות תלויה רק בביואיק האדומה שלי (טוב נו, "שלי" רק לשבוע-:)) ו… כמובן בווייז! אוהוווו כמה שהייתי תלויה בוויז. בלי וויז כנראה שהקודקוד והרשויות בארה"ב היו עדיין מחפשים אותי…

• לצאת מאזור הנוחות היה מבחינתי להתמודד עם ה"לבד" במדינה זרה לאורך רב שעות היום – לראות בתים, לסייר בין גנים ובתי ספר, לשוטט בין שכונות העיר בתקווה לצוד איזה שלט להשכרת בית או סתם לשבת בבית קפה. אבל גם אם בהתחלה זה הרגיש לי מוזר, בשלב מסוים התחלתי להנות מזה. בכל זאת, לא תמיד מזדמנת לך האפשרות להסתובב לבד אי שם בעולם, איפה וכמה שאת רוצה, לתור את העיר ולחוש אותה בקצב שלך, ולנצל את ההזדמנות כדי להסתכל מסביב. להקשיב. לחשוב. לראות את האוכלוסיה שמרכיבה את המקום הזה, לשאול את עצמי שאלות על השליחות הנוספת, לחשוב על היעדים לתקופת השליחות, ואפילו לקפוץ להגיד שלום לכמה מחברותייך האהובות: Barnes&Noble, Hobby Lobby, Clarks, ו- T-J-MAXX האחת והיחידה-:) וכל זה בלי לחץ של חוגים-ארוחתערב-מקלחות.

• לצאת מאזור הנוחות היה מבחינתי להחליט שאני יוזמת – יוזמת פגישות עם נשים ישראליות אחרות כדי להכיר, לשאול על המקום ועל ההווי החברתי, על חווית השליחות/הרילוקיישן שלהן (לפעמים טובה ולפעמים פחות) ולרקום את המעגלים החברתיים העתידיים.
• לצאת מאזור הנוחות היה מבחינתי להתחיל שוב לדבר אנגלית! פווףףף…
• לצאת מאזור הנוחות היה מבחינתי לקבל שלא תמיד הכל ניתן לשליטה ושלא הכל בידיים שלנו – אחת ממטרות העל של נסיעת האוריינטציה היתה למצוא בית. בסופו של דבר חזרנו לארץ בלי בית. מבאס? מאכזב? וודאי שכן. אבל החלטתי שאני לוקחת את זה ברוח טובה. מאמינה שבסופו של דבר נצליח למצוא את האחד הזה.

למרות רכבת ההרים הרגשית שהייתי בה במהלך השבוע הזה, ולמרות שחזרנו בלי בית (אבל כן עם ביה"ס וגן לילדים), איכשהו חזרתי מהנסיעה הזו בתחושה אופטימית ובהתרגשות ממה שמצפה לנו. ולאור איך שהשבוע הזה התחיל (די באכזבה), התחושה הנ"ל הפתיעה אפילו אותי.

התובנה המרכזית שלי מהשבוע הזה:

שיכולת ההתמודדות שלנו עם סיטואציות שלא נוחות לנו (ויש כאלה לא מעט בתהליך שליחות/רילוקיישן) מושפעת מהזוית שאנחנו מסתכלות על אותן סיטואציות.

כמו שד"ר טל בן שחר כותב ב"לבחור באושר" – הסתכלות מזוית של ראיית היתרונות או הטוב – משנה את הדרך שבה אנחנו חוות אותם מצבים ועל איך שזה משפיע עלינו.

לפעמים נוכל לראות את היתרון ואת החיובי ברגע האמת, ולפעמים ייתכן שרק בדיעבד, אבל יכולת ההסתכלות החיובית היא כנראה כמו שריר שצריך לאמן כל הזמן. 

טיפים וכלים פרקטיים לנסיעת אוריינטציה ממצה ומוצלחת – כאן בלינק!

באהבה, לנה

*מוזמנות לשתף על המצבים שבהם אתן נאלצתן לצאת מאזור הנוחות ברילוקיישן שלכן, בנסיעת אוריינטציה או אפילו בטיול רגיל בעולם.

**וכמובן להירשם לבלוג כדי לא לפספס את הפוסט הבא.